החלטה
העניין שבפני, בקשת התובעת למתן פסק דין בהיעדר הפקדת עירבון, בקשת הנתבעת להארכת המועד להפקדת העירבון, והתנגדות התובעת לבקשת הנתבעת להארכת המועד.
בתמצית אציין, כי במסגרת ההליכים שבפני הוגשה תובענה כספית בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת, ע"ס 289,000 ₪, בגין התקשרות הנוגעת לשכירות נכס מקרקעין בא.ת. תרדיון. הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, ובמסגרת דיון אשר נערך בפני ביום 18.6.2013, ולאחר דיון לא פורמלי קצר אשר נערך, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה דיונית, כמפורט להלן:
"לאחר דיון לא פורמלי קצר, שמענו את המלצת בית המשפט לגבי האופן הראוי להמשך ההליכים בתיק והגענו להסכמה לפיה התובענה תועבר לפסים של סדר דין רגיל בכפוף להפקדת ערובה במזומן או בערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן בסכום של 60,000 ₪.
הערובה כאמור תופקד עד ליום 01.08.13 (ימי פגרה יבואו במניין הימים), ולאחר שתופקד הערובה כאמור תועבר התובענה לפסים של סדר דין רגיל ולתובעת תינתן רשות לתקן את כתב התביעה לפי שיקול דעתה בגין עילות וסעדים הנוגעים לדברים אשר התרחשו לאחר מועד הגשת התביעה, קרי 20.03.13. "
המועד אשר נקבע בהסכמה, 1.8.2013 חלף, והעירבון כאמור, לא הופקד בבית המשפט, ובהתאם פנתה התובעת ביום הדיונים הראשון שלאחר אותו מועד (4.8.2013) וביקשה כי הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה בשל אי קיום התנאי המוסכם אשר קיבל תוקף של החלטה.
ביום 5.8.2013 (לאחר חלוף המועד להפקדת העירבון) הוגשה בקשת הנתבעת, להארכת המועד להפקדת העירבון. אציין כי הבקשה מפנה לקושי כספי אצל הנתבעת, ואולם נתונים עובדתיים אלו לא נתמכו בתצהיר.
התובעת השיבה לבקשה, ולגישתה הואיל ומדובר במועד אשר הינו חלק מהסכם פשרה שבין הצדדים, אין לבית המשפט סמכות לשנות את המועדים הנקובים בהסכם, וגם לגופו של עניין, סבורה התובעת כי יש לדחות הבקשה, שכן הוגשה באיחור, ללא תצהיר, לאחר שניתן פרק זמן ארוך וניכר מלכתחילה.
אקדים ואציין, כי הגם שמדובר במועד אשר נקבע כפרי הסכמת הצדדים, מומסך בית המשפט לשנות ולדחות את המועדים (בעיקר כאשר עסקינן בהסכמה השייכת למישור הדיוני ולא למישור המהותי – קרי החלטה ולא פסק דין).
אפנה בהקשר זה אל ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי פ"ד מו (3) 279, עמ' 284-286:
"כוחו של בית המשפט להושיט סעד של חסד לחייב, אשר לא פרע את חובו במועד שנקבע בפסק-דין (לרבות פסק-דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים) - וזאת מחמת נסיבות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין ושלחייב לא הייתה שליטה למונען - איננו מעוגן בכל דין, אלא נובע מסמכותו הטבועה והטבעית של בית המשפט לעשות צדק. סמכותו של בית המשפט להאריך מועד לעשיית דבר שנקבע בפסק-דינו הוכרה בע"א 597/72 [5] ובד"נ 22/73 [6]...
... קיומה של "סמכות טבועה" הוא פועל יוצא של הנסיבות הקוראות למתן סעד דיוני, שבית המשפט איננו רשאי, משיקולי עשיית צדק, למונעו מן הנזקק לו....
...אמור מעתה, שהסמכות הטבועה להעניק ארכת חסד נתונה לבית המשפט, באורח חריג לכלל הרגיל, גם אם התנאי של אונס נסיבות איננו מתקיים כל צורכו, ובלבד שהענקת הסעד דרושה ל"מניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עמן" ."
לפיכך, הואיל ולעיתים בית המשפט, משיקולי צדק, רשאי להתערב בהסכם פשרה המהווה פסק דין סופי בהליך, בבחינת קל וחומר, שכאשר מדובר בהחלטה ולא בפסק דין סופי, כמו גם שיוך ההסכמה למישור הדיוני ולא לסיום ההליך המשפטי בין הצדדים – רשאי בית המשפט לשקול שיקולים אלו ולבחון האם מוצדק להאריך המועד על מנת למנוע תוצאה שתהא בלתי צודקת בנסיבות העניין.
והשאלה היא: האם לגופו של עניין, קמה העילה לדחיית המועד? בהקשר זה, מוצא אני טעם רב בדברי ב"כ התובעת, כי הקשיים הכספיים לא פורטו, תצהיר לא צורף, ואף המועד הראוי להגשת הבקשה – הוחמץ.
עניין דומה נדון בפני כב' הש' גרסטל בת"א (מרכז) 5286-04-09 גרייזמן נ' כהן (ניתן ביום 19.8.2009). בעל דין אשר הגיע להסכם פשרה טען כי התקשה לגייס את הכספים, וביקש ארכה, באיחור ניכר ומבלי לצרף תצהיר.
על כך נפסק ע"י כב' הש' גרסטל בהליך הנ"ל:
" עינינו רואות, שטענת המבקשים שלא עלה בידם לגייס את מלוא הכסף במועד שנקבע לכך בפסק הדין המוסכם אינה מצדיקה קבלת הבקשה להארכת מועד. ואף למעלה מכך- משלא תמכו המבקשים את הבקשה בתצהיר, דין טענותיהם באשר לנסיונותיהם להשגת הלוואות הן מבנקים שונים הן מחברה העוסקת במתן שירותי הלוואות ומשכנתאות – להידחות.
זאת ועוד. הבקשה דנן הוגשה כה סמוך לתום מועד העברת הכספים, כארבעה ימים טרם סיומו של מועד זה ולאחר שחלפו כבר למעלה מארבעים ימים ממתן פסק הדין המוסכם, והכל ללא שסיפקו המבקשים הסבר המניח את הדעת מדוע התעכבו עד עתה. כל שנטען על ידי המבקשים בהתייחס לכך ניתן למצוא בתגובתם לתגובת המשיבה, באלו המילים:"... ואכן האמינו כי עד למועד שנקבע יספיקו לקבל את הסכומים הדרושים להפקדה על פי פסק הדין."- בכך אין די בכדי לנמק מדוע הגישו הבקשה אך עתה. החלטתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח העדרו של כל הסבר מצידם של המבקשים לקיומן של נסיבות חדשות שלא היו ידועות להם מבעוד מועד, כאלו שעשויות היו להצדיק טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד. כמו כן הבקשה נעדרת פירוט לאילו בנקים פנו המבקשים, מתי נעשו פניות אלו וצירופן של הפניות שנעשו בכתב לבנקים השונים וסירובם של בנקים אלו לאשרן.
נוכח האמור לעיל, שעה שאין הנסיבות שתוארו בבקשה נחשבות כאי עשייה הנובעת מסיבות מחוץ לשליטתם של המבקשים, אני מוצאת שאין הצדקה לקבל את הבקשה ולהותיר את המשיבה משך זמן נוסף ללא שיושבו לה הכספים אותם שילמה במועדים שנקבעו בחוזה. " (ההדגשה אינה במקור – א.צ.)